דבש הוא אחד הסמלים המרכזיים של ראש השנה, אבל מה שפחות ידוע, זה מה קורה אם ניפגש עם היצרנית שלו בטבע - הדבורה. עקיצתה עלולה לגרום לחלקנו לתגובות אלרגיות, ואף לתגובות אנפילקטיות (תגובות אלרגיות רב-מערכתיות ולעיתים אף מסכנות חיים). אבל הדבורה לא לבד. יש עוד כמה חרקים שכיחים (מקבוצת הדבורנים, מצויים בשכיחות גבוהה יותר באזורים עם מזג אוויר חם כמו בישראל), הידועים כגורמי תגובות אלרגיות כמו למשל, דבורת הדבש, צרעה, דַּבּוּר וגם נמלת האש, שנחשבת לפולש חדש יחסית בישראל.
ואם בעקיצות עסקינן, מה לגבי תגובות לחרקים אחרים, כמו: נשיכת עכביש, או עקיצת פרעושים? אז בתיאוריה, כל חרק עלול, בין אם הוא עוקץ או נושך, לגרום לתגובה אלרגית, אם כי, מדובר במקרים חריגים ונדירים במיוחד. לרוב, עקיצת חרק תגרום לנו לכאב ותגובה מקומיים, שיתבטאו בנפיחות, בכאב וברגישות באזור העקיצה, אבל זאת אינה תגובה אלרגית, אלא תגובה מקומית לארס החרק.
אבל לפני שנתקדם, מסר מרגיע. אצל רובנו, אם ניעקץ חלילה על-ידי דבורה, צרעה או דַּבּוּר, נחוש כאב מקומי, ואולי כאב מפושט. נסבול מנפיחות בהיקף של עד סנטימטרים בודדים במקום העקיצה, ואולי גם מגרד ואדמומית. כמה שעות לאחר העקיצה, תגיע שיא התגובה, אבל לאחר מכן, תוך יום/יומיים, ייעלמו בהדרגה התופעות הגופניות.
מיעוט מהאנשים שייעקצו יגיבו אמנם בצורה חמורה יותר עם תגובה מקומית, אבל לא כזו שמוגדרת כתגובה אלרגית. מדובר לרוב בנפיחות גדולה יותר באזור העקיצה, בנוקשות ובאודם שיימשכו כמה ימים. זה אמנם כואב ולא נעים, אבל אין זה אירוע מסכן חיים.
"לרפואה יש בשורה חיובית. במקרה של אלרגיה לדבורניים ולנמלי אש, קיים טיפול בחיסונים (אימונותרפיה), שמרפא, ומונע הישנות של תגובות אלרגיות, במקרה של עקיצה חוזרת בעתיד"
לעומת זאת, אחוז קטן מהנעקצים (לפי ההערכה, בין שניים לשלושה אחוזים מהאוכלוסייה), יסבול מתגובה אלרגית ואף תגובה אנפילקטית - עד כדי סכנת חיים בעקבות העקיצה. מדובר בתגובה רב-מערכתית מפושטת, שמתחילה בתוך דקות ספורות עד חצי שעה, או לכל היותר עד שעה מהעקיצה. היא עלולה להתבטא בתפרחת עורית מפושטת (לא רק באזור הסמוך לעקיצה), בנפיחות של העפעפיים ו/או מעורבות של מערכות גוף נוספות, כולל שיעול, קושי בנשימה, צרידות, הקאות ועד כדי סחרחורת, עילפון ואובדן הכרה.
נמלי אש
נמלת האש היא פולש חדש לישראל בעשור האחרון. בשנים האחרונות החלו להופיע בארץ מקרי אלרגיה לנמלי האש. תהליך הבירור, דומה להליך בירור האלרגיה לדבורניים. לעומת זאת, פרוטוקול החיסונים באנשים עם אלרגיה לנמלי אש - שונה מעט, אם כי גם הוא מצריך מתן חיסונים במשך חמש שנים.
האם אפשר לדעת מראש מי אלרגי?
ככלל, תגובה אלרגית לא תופיע בעקיצה הראשונה. הגוף צריך להיחשף לארס החרק, לפתח נוגדנים, ורק לאחר מכן בעקיצה הבאה - מתפתחת תגובה אלרגית. המפתיע הוא שלא ניתן לחזות מראש מי יפתח תגובה אלרגית לעקיצת דבורניים או נמלי האש. אין בנמצא בדיקת דם או שיטה אחרת לחיזוי תגובת הגוף. וגם עצם העובדה שאדם נעקץ מספר פעמים בעברו, ולא פיתח תגובה אלרגית, לא מבטיחה כי בעקיצה הבאה לא תתפתח תגובה שכזו.
3 צפייה בגלריה
הטיפול העיקרי המיידי בתגובה אנפילקטית רב מערכתית. מזרק אפיפן
(צילום: Erin Deleon / Shutterstock.com)
הטיפול העיקרי המיידי בתגובה אנפילקטית רב-מערכתית הוא מתן אדרנלין (הקרוי גם אפינפרין) באמצעות הזרקה במזרק אפיפן (EPIPEN). מדובר בהזרקה תוך שרירית, באופן עצמי או על ידי אדם אחר שנמצא במקום האירוע או על ידי אנשי צוות רפואי המוזעקים למקום. מי שהגיב פעם אחת בתגובה אלרגית לעקיצת חרק ממשפחת הדבורניים, חייב לשאת עליו תמיד מזרק אפיפן (ולוודא שהוא בתוקף), היות שהוא בסיכון גבוה לפתח תגובה אלרגית חוזרת בעקיצה הבאה.
טיפול בחיסונים (אימונותרפיה)
לרפואה יש בשורה חיובית. במקרה של אלרגיה לדבורניים ולנמלי אש, קיים טיפול בחיסונים (אימונותרפיה), שמרפא ומונע הישנות של תגובות אלרגיות, במקרה של עקיצה חוזרת בעתיד.
"בשלב הראשון, יש צורך לזהות את האלרגן החשוד כגורם לתגובה. זיהוי הארס, שגרם לתגובה האלרגית, מתבצע במרפאת אלרגיה ייעודית, באמצעות הזרקה תת-עורית של כמויות קטנות של ארס הדבורניים. לאחר זיהוי הגורם לתגובה האלרגית, ניתן להפנות את המטופל לאימונותרפיה"
בשלב הראשון, יש צורך לזהות את האלרגן החשוד כגורם לתגובה. זיהוי הארס, שגרם לתגובה האלרגית, מתבצע במרפאת אלרגיה ייעודית, באמצעות תבחינים עוריים, הכוללים הזרקה תת-עורית של כמויות קטנות של ארס הדבורניים. לאחר זיהוי הגורם לתגובה האלרגית, ניתן להפנות את המטופל לאימונותרפיה. זהו תהליך שבו מזריקים למטופל מנות הולכות ועולות של הארס שאליו הוא אלרגי, עד לכמות שוות ערך לשתי עקיצות דבורה, הנקראת: "מנת אחזקה" שאותה ממשיכים לקבל אחת לכמה שבועות (בין חודש לשלושה חודשים) במשך חמש שנים. בתהליך זה, הגוף לומד לא להגיב לאלרגן.
תהליך העלייה במינון מתרחש בצורה הדרגתית. מתחילת התהליך, ועד ההגעה ל"מנת האחזקה", יש צורך בהגעה פעם בשבוע למרפאת האלרגיה לשם קבלת החיסון. התהליך הזה נמשך בין ארבעה לשישה חודשים, ורק בהמשך, ניתן להגדיל את המרווח שבין החיסונים.
ד"ר עידית לחובר רוטיש אפשרות נוספת, לקצר את תהליך העלייה במינון, בעזרת פרוטוקול מזורז שנמשך לרוב שלושה ימים (בהנחה שאין תגובות חריגות). בפרוטוקול הטיפול המזורז, המטופל מגיע למרפאת האלרגיה לכמה ימים רצופים, שבמהלכם מקבל כמה זריקות בכל יום, במטרה להגיע למנת האחזקה בזמן קצר.
כשהמטופל הגיע למנת האחזקה, בין אם בתהליך הרגיל, ובין אם בפרוטוקול המזורז, הוא מוגן מפני תגובות אלרגיות עתידיות, במקרה של עקיצה נוספת. לאחר חמש שנות טיפול, מרגע הגעה למנת אחזקה, מקובל להפסיק את החיסונים, מתוך הנחה שבגוף נוצרה הגנה מתמשכת מפני תגובות אלרגיות בעתיד.
לפי הספרות המקצועית והניסיון הקליני, החיסונים מקנים הגנה גבוהה מאוד מפני תגובה אלרגית בעקיצה הבאה. התהליך כולו, החל בתבחינים העוריים וכלה בחיסונים, נכלל בסל התרופות ומבוצע אך ורק במרפאות אלרגיה ואימונולוגיה קלינית בבתי החולים, באמצעות מומחי אלרגיה ואימונולוגיה קלינית בלבד.
זמינות הבירור והטיפול
יש חשיבות רבה להערכה אצל רופא מומחה באלרגיה ואימונולוגיה קלינית עבור מי שפיתח תגובה אלרגית בעקבות עקיצת חרקים. מדובר בהליכים מצילי חיים, שנכללים בסל הבריאות.
ובכל זאת שתי הסתייגויות: הראשונה, החומרים לתבחינים העוריים ולחיסונים המופקים ממיצוי ארס החרקים, התייקרו מאוד בשנים האחרונות, ללא עדכון תואם בתעריפים שבמסגרת הסל, ולכן זמינותם הלכה והצטמצמה בצורה משמעותית. הם אינם זמינים לאוכלוסייה בהיקפים הנדרשים.
והסתייגות שנייה, יש מרכזים רפואיים בארץ שאין בהם כלל מומחים אלרגולוגים-אימונולוגים או שאין בהם יחידת אלרגיה-אימונולוגיה, למרות חיוניותם הרבה. התוצאה המצערת היא, שבישראל חיים אנשים עם אלרגיה לחרקים, בלי מענה רפואי הולם. זכרו: עד לביקורת אצל מומחה האלרגיה והטיפול, חשוב לכל מי שחווה תגובה אלרגית לחרקים, לשאת בכל עת מזרק אפיפן בתוקף.
ד"ר עידית לחובר רוט היא מומחית לאלרגיה, חברת ועד האיגוד הישראלי לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית
